Chap. 7
1
א הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ סְתָם לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן אוֹ שֶׁהִתְנוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר וְהַהֶפְסֵד בֵּינֵיהֶם בְּשָׁוֶה וְנֶאֱבַד הַמָּמוֹן יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיְּשַׁלֵּם הַמִּתְעַסֵּק שְׁלִישׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אִם אָבַד מִקְצָת הַמָּמוֹן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוֶה וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים מְשַׁלֵּם שְׁלִישׁ בַּהֶפְסֵד בְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַהֶפְסֵד לִטֹּל בַּעַל הַמָּעוֹת פָּחוֹת מֵחֲצִי מָמוֹנוֹ. כֵּיצַד. רְאוּבֵן שֶׁנָּתַן לְשִׁמְעוֹן מֵאָה וְעֶשְׂרִים דִּינָר וְנָשָׂא וְנָתַן וּפָחַת תִּשְׁעִים הֲרֵי שִׁמְעוֹן מְשַׁלֵּם שְׁלֹשִׁים וְנִמְצָא רְאוּבֵן נוֹטֵל שִׁשִּׁים. אֲבָל פָּחַת שִׁמְעוֹן מֵאָה וַחֲמִשָּׁה אֵין אוֹמְרִים יַפְסִיד שִׁמְעוֹן חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִמְצָא רְאוּבֵן נוֹטֵל חֲמִשִּׁים וּלְעוֹלָם לֹא יִטֹּל רְאוּבֵן פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים. לְפִיכָךְ שְׁטַר עֵסֶק הַיּוֹצֵא עַל הַיְתוֹמִים שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן מִתְעַסֵּק בּוֹ נִשְׁבָּע [א] בַּעַל הַשְּׁטָר וְגוֹבֶה מֶחֱצָה שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁלְּעוֹלָם טוֹעֲנִין לַיּוֹרֵשׁ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל לְעוֹלָם פָּחוֹת מִמֶּחֱצָה. וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין לוֹ כָּאן כְּנֶגֶד שְׂכָרוֹ שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּפִקָּדוֹן. שֶׁהֲרֵי אָבַד כָּל הַחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן וְלֹא נִשְׁאַר כָּאן פִּקָּדוֹן כְּלָל שֶׁנֹּאמַר אִם לֹא יִטֹּל שְׂכָרוֹ יֵרָאֶה כְּרִבִּית שֶׁהֲרֵי חֲצִי הַמִּלְוֶה בִּלְבַד נוֹטֵל. * וְכֵן אִם הִתְנוּ שֶׁיִּטֹּל הַמִּתְעַסֵּק רְבִיעַ הַשָּׂכָר וְאָבַד הַמָּמוֹן כֻּלּוֹ מְשַׁלֵּם הָרְבִיעַ כֻּלּוֹ שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוֶה אֲבָל אִם נִשְׁאַר מִן הַמָּמוֹן מְעַט כְּדֵי שֶׁאִם תוֹסִיף עַל אוֹתוֹ הַמְעַט שְׁתוּת הַהֶפְסֵד שֶׁפְּחָתוֹ יָבוֹא הַכֹּל רְבִיעַ הַמָּמוֹן אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם שְׁתוּת בִּלְבַד מִן הַטַּעַם שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
לפיכך שטר עסק וכו'. בבתרא פרק המוכר את הבית (דף ע' ע''ב) כתבה הרי''ף ז''ל במציעא פרק המקבל שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרו נשבע ונוטל כולו ודייני ארץ ישראל אמרו נשבע וגובה מחצה ואסיקנא התם הילכתא כדייני ארץ ישראל שאותו חצי דמשום פקדון חיישינן שמא נאנס או שמא פרעו שהמפקיד אצל חבירו בשטר וא''ל החזרתי נאמן וטוענין ליורש:
Raavade (non traduit)
וכן אם התנו שיטול המתעסק רביע השכר וכו' עד הרי זה משלם שתות בלבד מן הטעם שכבר ביארנו. א''א בזה לא כיון שמועותיו שהרי פירש טעמו למה נשבע וגובה מחצה ואין פוחתין לו כנגד שכרו שנתעסק בפקדון שהרי אבד כל החצי של פקדון וכו' מעתה כל מה שישאר וזה מתעסק בו והעסק לשניהם ראוי הוא שיטול בו שכר עמלו לחשבון שהיה נוטל בתחלה ולא כמו שהיה נוטל ממש שאינו דומה עמל חמשה דינרין לעמל מאה דינרין עכ''ל:
2
ב הַמִּתְעַסֵּק שֶׁהִפְסִיד וְחָזַר וְטָרַח עַד שֶׁהִרְוִיחַ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַמָּעוֹת בּוֹא וְנַחְשֹׁב הַהֶפְסֵד שֶׁהִפְסַדְנוּ תְּחִלָּה וְתַפְסִיד שְׁנֵי שְׁלִישִׁים וְנַחְשֹׁב הָרֶוַח שֶׁהִרְוַחְנוּ בָּאַחֲרוֹנָה וְתִטֹּל שְׁלִישׁ אֶלָּא מְחַשֵּׁב בָּאַחֲרוֹנָה בִּלְבַד עַל הָרֶוַח אוֹ עַל הַהֶפְסֵד וְאֵין לוֹ אֶלָּא בַּרֶוַח שֶׁהוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן:
Kessef Michneh (non traduit)
המתעסק שהפסיד וחזר וטרח עד וכו'. במציעא פ' המקבל (דף ק''ה) אמר רבא האי מאן דקביל עיסקא מן חבריה ופסיד טרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי א''ל דאי מהאיך פסידא בהדאי משום דא''ל להכי טרחת למליותיה כי היכי דלא ליקרו לך מפסיד עסקי ופירש''י דמדלא אודעתן מעיקרא נכלם היית בדבר ואדעתא דמילוי קרנא טרחת ומשמע בהדיא דאי אודעיה בשהפסיד ואחר כך הרויח מחשב על ההפסד בפני עצמו ועל הריוח בפני עצמו ובאמת שרבינו סתם הדברים ועל כל פנים יש לנו לפרשם וכן משמע מדקדוק לשונו וקל להבין:
3
ג נָתַן לוֹ מָאתַיִם יְרִיעוֹת בְּמָאתַיִם דִּינָרִים בְּעֵסֶק וּכְתָבָן שְׁנֵי שְׁטָרוֹת מֵאָה בְּכָל שְׁטָר מְחַשֵּׁב לוֹ עַל כָּל שְׁטָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּבַעַל הַמָּעוֹת הוּא שֶׁהִפְסִיד עַל עַצְמוֹ. נָתַן לוֹ מֵאָה יְרִיעוֹת בְּמֵאָה דִּינָרִים וְחָזַר וְנָתַן לוֹ בָּעֵסֶק אַחֵר מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן בְּמֵאָה דִּינָרִין וְכָתַב לוֹ שְׁטַר עֵסֶק בְּמָאתַיִם דִּינָרִין אֵינוֹ מְחַשֵּׁב לוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר אֶחָד, הוּא שֶׁהִפְסִיד עַל עַצְמוֹ. כֵּיצַד. שֶׁאִם מָכַר הַמֵּאָה יְרִיעוֹת בְּמֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְהַמֵּאָה הֶחָבִיּוֹת בְּשִׁבְעִים בַּעַל הַמָּעוֹת נוֹטֵל הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה שְׁטָר אֶחָד הֲרֵי הַכֹּל מָאתַיִם וְלֹא הִרְוִיחַ כְּלוּם. אֲבָל אִלּוּ הִנִּיחָם שְׁנֵי עֲסָקִים כְּשֶׁהָיוּ הָיָה מַרְוִיחַ הַמִּתְעַסֵּק בְּחֶלְקוֹ בַּבְּגָדִים עֶשְׂרִים וּמַפְסִיד בְּחֶלְקוֹ בָּחָבִיּוֹת עֲשָׂרָה וְהָיָה נוֹטֵל עֲשָׂרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
Kessef Michneh (non traduit)
נתן לו מאתים יריעות וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. שם מימרא דרבא:
4
ד אֵין הַמִּתְעַסֵּק יָכוֹל לַחֲלֹק הַמָּעוֹת שֶׁל עֵסֶק אוֹ סְחוֹרָה וְלוֹמַר אֶטֹּל אֶת הַחֵצִי שֶׁבְּתוֹרַת מִלְוֶה לְעַצְמִי וְאֶשָּׂא וְאֶתֵּן בּוֹ וְאַנִּיחַ הַחֵצִי שֶׁבְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן בְּבֵית דִּין. שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ מָמוֹן זֶה אֶלָּא לְהִתְעַסֵּק בְּכֻלּוֹ. וְאִם חָלַק וְעָשָׂה זֶה אֲפִלּוּ בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל לֹא עָשָׂה כְּלוּם אֶלָּא הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד בֵּינֵיהֶן עַל אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
אין המתעסק יכול לחלוק וכו'. כך העלה הרב אלפסי ז''ל במציעא פרק המקבל והכריע בראיות נגד החולקים בזה וכתב דמהא דאמר רבא התם להכי קרי ליה עיסקא דא''ל לאיעסוקי ביה יהבי לך ולא שיטול חצי הממון שהוא מלוה למישתי ביה שכרא שמעינן דלית לשותף למיפלגיה לממונא בשום צד אלא להתעסק בכולו יחד ואם חלק בפני כל בית דין שבעולם לא מהני ליה ולא ירדתי לסוף דעתו של הטור מה היה דעתו בדברי רבינו שכתב עליו בטור י''ד סימן קע''ז ולא נהירא דדבר פשוט הוא זה עד כאן ואולי חשב שזה פי' למימרא דרבא דלהכי קרו ליה עיסקא וכו' ואינו במשמע דבריו ועוד שכתב שזה פשוט והרי הריא''ף כתב שרבוואתא הורו היפך זה אלא דברי רבינו טובא סוכלתנו ונהירו אית בהו:
5
ה הַמִּתְעַסֵּק שֶׁנָּתַן מַתָּנָה לַאֲחֵרִים מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל עֵסֶק אוֹ מִמְּעוֹת הָעֵסֶק וְהֵבִיא בַּעַל הַמָּעוֹת רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁאֵלּוּ הַמְּטַלְטְלִין אוֹ הַמָּעוֹת מִשֶּׁל עֵסֶק הֵן מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ. וַאֲפִלּוּ שִׁנָּה הַמְקַבֵּל אוֹתָם וּמְכָרָם וּנְתָנָם מַתָּנָה לַאֲחֵרִים אוֹ הִפְסִיד חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְהַכֹּל בִּרְאָיָה בְּרוּרָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמִּתְעַסֵּק שֶׁמֵּת נִשְׁבָּע בַּעַל הַמָּעוֹת וְגוֹבֶה מֶחֱצָה. וְאִם יֵשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין אֵלּוּ מִן הַמָּעוֹת שֶׁל עֵסֶק הֵם נוֹטֵל אוֹתָם בַּעַל הַמָּעוֹת בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְאֵין בַּעַל חוֹב וְלֹא אִשָּׁה נוֹטְלִים מֵהֶם כְּלוּם אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בָּהֶם רֶוַח הֲרֵי חֵלֶק הָרֶוַח שֶׁל מֵת שֶׁל יוֹרְשָׁיו וְיִטֹּל בְּאוֹתוֹ חֵלֶק בַּעַל חוֹב וְהָאִשָּׁה:
Kessef Michneh (non traduit)
המתעסק שנתן מתנה לאחרים וכו'. כתב מ''ע דאיתא בתשובת הגאונים ובספר מצות גדול: ואם יש שם עדים שהמטלטלין אלו מן המעות וכו'. במציעא פרק המקבל (דף ק''ד ע''ב) רבא אמר להכי קרו ליה עיסקא שאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו וכתב נימוקי יוסף בשם רבינו האי דכל היכא דאיתיה לההוא עיסקא בעיניה גבי מיתמי בלא שבועה וכ''כ הרא''ש:
6
ו הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לִקַּח בָּהֶם פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר וְלֹא לָקַח אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא [ב] תַּרְעֹמֶת. וְאִם נוֹדַע בִּרְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁלָּקַח וּמָכַר הֲרֵי זֶה מוֹצִיא [ג] מִמֶּנּוּ הַשָּׂכָר בְּעַל כָּרְחוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר וכו' עד בעל כרחו. ירושלמי כלשון רבינו כתבו הרי''ף ז''ל פרק איזהו נשך וכתב הרב רבינו ניסים בקידושין ראש פרק האומר בשם בעל מתיבות דהני מילי בשלקח בזוזי משלח אבל אם לא לקח בזוזי משלח אינו מוציא ממנו והיינו דאמרינן התם דרבה בר בר חנא יהיב זוזי לרב למזבן ליה ארעא וזבנה רב לנפשיה וכן כתב ה''ה פרק שביעי מהלכות מכירה ובאותו פרק תמצא דין זה בשלימות בענין אם שלח יד באותן המעות קודם שיקנה בהן או אמר בפני עדים שחוזר בו משליחותו שאז המקח לשליח אבל אם אין עדים בדבר אף על פי שהשליח אומר ששלח בהן יד וזקפו עליו מלוה המקח למשלח ובנימוקי יוסף פרק איזהו נשך משנת אין מושיבין חנווני וכו' כתוב שיש לחלק בין בשעשאו שליח לצורך המשלח לכשאמר לו למחצית שכר דבהאי ירושלמי אמר למחצית שכר ולכך מוציא ממנו אבל בפרק האומר עשאו שליח לצורך המשלח ולכך מה שעשה עשוי ורבינו חולק על זה בפרק שביעי מהלכות מכירה:
7
ז נָתַן לוֹ מָעוֹת לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר לוֹקֵחַ בָּהֶן מִכָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה. וְלֹא יִקַּח לֹא כְּסוּת וְלֹא עֵצִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַמּוֹשִׁיב אֶת חֲבֵרוֹ בַּחֲנוּת לְמַחֲצִית שָׂכָר אִם הָיָה אֻמָּן לֹא יַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּתוֹ לְפִי שֶׁאֵין עֵינָיו עַל הַחֲנוּת בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בְּאֻמָּנוּתוֹ. וְאִם הָיָה שֻׁתָּף עִמּוֹ בֶּחָצֵר מֻתָּר. וְלֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר דְּבָרִים אֲחֵרִים וְאִם לָקַח וּמָכַר הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע:
Kessef Michneh (non traduit)
נתן לו מעות וכו'. גם זה ירושלמי כתבו הרב אלפסי פרק איזהו נשך ונראה לי הטעם דדוקא פירות שהזכיר לו רשאי ליקח ולא דבר שאינו נקרא פירות כגון כסות או עצים: המושיב את חבירו בחנות וכו'. תוספתא הביאה בעל נימוקי יוסף בפרק איזהו נשך והרא''ש כתבה גם כן בפרק הנזכר עלה קמ''ד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source